שחקי, שחקי על חלומות

וההמשך (על פי britishpathe.com מדובר בסרטון משנת 1937 ) : 

 

 

1. ביצוע המלווה תנועות ידיים : Shtick that'll Stick

 

2. גירסא המושרת ככל הנראה בקיבוצים (נהדרת !) ובאתר זמרשת 

 

וביצוע מרגש לגירסא של חווה אלברשטיין ע"י מקהלת הנשים המעורבת "שיראנא" של המרכז הקהילתי הערבי-יהודי ביפו.

 

 

על פי אוריאל אופק (דבר, 31 במרץ 1961) הגרעין ה"חד גדיאתי" הקדום ביותר מצוי כנראה בטקסי יוון העתיקה, כאשר בשעת הקרבת קרבן בזבח אומר הכהן: לא אני שחטתי את החיה הקדושה, אלא להב המאכלת. הלהב אומר לא אני שחטתי אלא הניצב וגם הניצב מעביר את האשמה ממנו והלאה.

בהגדות שהופיעו עד סוף המאה ה-16 לא נמצא "חד גדיא" כלל. על פי אופק, הדעה המקובלת היא כי מדובר באגדת עם בעלת תוכן חילוני שצורפה להגדה, כדי לעורר את הילדים העייפים ולפיכך ראוי הטקסט לתואר "שיר הילדים המודפס הראשון בעולם".  מפרשים מסורתיים התקשו להסכים לדעה זו וניסו למצוא בטקסט כוונה נסתרת (חד גדיא= הגדי חד חידה). נקדימון ליברכט, הציע בשנת 1731 פתרון לחידה בדמות הצוררים שקמו לעם ישראל:

החתול-אשור, הכלב-בבל, המקל-פרס, האש-יוון, המים-רומי, השור-המוסלמים, השוחט-הצלבנים ואחריהם העותומנים.
באשר למקורו של "חד גדיא" הדעות חלוקות. יש ששיערו שמקורו בשירי ילדים צרפתיים דוגמת "לאן זה תצאי, ביקאט" (וגם כאן Biquette ). במאה ה-19 טענו מספר חוקרים מבריטניה ומארה"ב כי "חד גדיא" הוא דווקא המקור לטקסט הבא המובא במאמרו של אופק בתרגום:

זה האכר הזורע כלאייים

שגידל השכוי לבן הכנפיים
שהעיר את הכומר מגולח הלחיים
שהשיא את הגבר לבוש הקרעיים
שנשק לעלמה עצובת העיניים
שחלבה הפרה בעלת הקרניים
שנגחה את הכלב

שנשך החתול

שטרף העכבר

שאכל השעורה

שהיתה בבית אשר ג'ק בנה
הטקסט נושא את הכותרת: "הבית אשר ג'ק בנה".

 

כך למשל כותב האליוול (Halliwell ) בספר Popular rhymes and nursery tales שיצא לאור בלונדון בשנת 1849, (שם עמ' 6):

Accumulative tales are of very high antiquity. The original of " the House that Jack Built" is well known to be an old Hebrew hymn in Sepher Haggadah

 

וב-New York Times מאמר משנת 1901 : Antiquity of the House That Jack Built וב-1902.

על פי אופק ואחרים (למשל ב-Folktales of the Jews: Tales from Eastern Europe עמ' 197), מעוררת מחשבה העובדה כי רבים מחוקרי הפולקלור היהודיים מנסים למצוא את מקורו של "חד גדיא" באגדות לועזיות בשעה שחוקרים אנגלים מודים שאגדות העם שלהם מקורן ב"חד גדיא" היהודי. אופק מסיים את מאמרו בקביעה כי אין לדעת בבירור מי שאב ממי ומי השפיע על מי, כי אגדות העם הן נכס כל העמים וכל עם מוסיף להן נופך משלו.

 

להרחבה:
שירי עם יהודיים /בתיה פונדה

חד גדיא ב-jewishencyclopedia.com 

האסכולה הפורמאליסטית במחקר הספרות העממית / הדה יזון 

  

וחד גדיא בטבע  - תודה לאלישע.

 

 

אבל אולי הם משקפים דווקא את מורכבותו של היחיד ? כך למשל ב"מלאך" של אריאל הורוביץ

 

 

  

 

ארבעת הבנים ביצירתו של אשר קלדרון (מתוך אוסף היודאיקה של אונ' ייל)

ארבעת הבנים (עמ' 14-15) בהגדת וושינגטון. איורים: יואל בן שמעון. (מידע נוסף על ההגדה) 

במי תבחר שיינה ? (לך תבין נשים..)

 

שיהיה לנו פסח משמעותי - מפי הרב גלעד קריב: 

 

 

 

פרופ' משה הלברטל בהרצאה מרתקת על השעבוד במצרים


חג החרות. זו בקשתה של אביבה שליט:

 

 

 

ועוד הגדה מיוחדת: הגדת המעפילים וגם: הגדת פסח 1940: עבדים היינו לפרעה בגרמניה

פרחים ואביב

לא מעט משוררים נשבו בקסם האביבי. כך ר' משה בן עזרא:
כָּתְנוֹת פַּסּים לָבַש הַגָּן
וּכְסוּת רִקְמָה מַדֵּי דִשְאוֹ,
וּמְעִיל תַּשְבֵּץ עָטָה כָל עֵץ,

וח. נ. ביאליק בשיר "אור האביב" (מאידיש: אברהם לוינסון, דבר, 30 אפריל 1943 ):

 

למי אנו חבים את הגעתו של האביב ? כבודו של ההסבר המדעי במקומו מונח אבל אפשר להנות מהסברים אחרים.

למשל: פעילותם הנמרצת של הגנומים. סרטון האנימציה  To Spring משנת 1936, מבהיר כיצד מקיץ האביב (חרף נסיונו של החורף לעכב בעדו) -

Spring has Sprung

 

 

 "Time For Spring, I Say" 

חג אביב שמח !

 

אנשים מדברים על קיר. גם אם החומר עייף ומתפורר ומתקלף. דיבור צעיר וקצר ושובב.

נראה על קיר קולנוע "עדן" ("אחוזת בית" בהדרכתו של ד.)

 

להרחבה: על פסאז' פנסק, היכל התלמוד והפסאז', מצגת של מסלולים.

עיר קמה מהחולות 

תל אביב - עיר של מהגרים / דבורה ברנשטיין - החוג להסטוריה, אונ' תל אביב