מה נלמד מפרשת השבוע – פרשות תזריע מצורע?

"האם מים זה דבר חשוב?" שאלה אותנו המורה. "ברור שכן!" ענינו במקהלה. "בלי מים לא יהיה לנו מים לשתות, עם מה לשטוף כלים, לא נוכל לגדל ירקות ופרות, אנחנו והחיות נמות בצמא. וחוץ מזה, איך נתרחץ? האם לא תהיה בריכת שחיה? האם בנחלים לא יהיו מים? ברור שזה נורא!".

"אבל האם תמיד המים חשובים? האם הם לא עלולים לפגוע?" שאלה המורה. חשבתי לעצמי, הרי באמת המים גם פוגעים. כל שנה אנשים טובעים בבריכות השחיה, בחוף הים. בגשם חזק, שכונות שלמות הוצפו באשדוד, תל אביב ועוד, סבתא שלי החליקה בבית על הרצפה הרטובה, והיא שכבה בבית חולים זמן רב. חבר שלי רכב על אופנים, נכנס לתוך שלולית, החליק, נפל ונפצע בראשו. עד היום הוא ממש סובל מכאבי ראש וגב. בעצם ... לא תמיד המים הם דבר טוב, למרות שזה ברור כי בלי המים העולם לא יכול להתקיים.

"המים חשובים, אבל גם מסוכנים!" אמרתי למורה, וחזרתי על כל מה שחשבתי. על הטביעות בים ובבריכה וכל השאר.

הילדים הופתעו מדברי, אך בסוף הם הודו שאני צודק. ובעצם מים זה דבר טוב,אך עלול להיות גם דבר רע.

"האם יש דבר שהוא טוב לגמרי? דבר שאין בו שום דבר רע?" שאלתי את המורה.  "הרי כל דבר עלול להזיק? גם מכונית, יכולה לקחת אותנו, ובאותה מידה גם עלולה לפגוע בנו בתאונת דרכים. עץ פרי נותן לנו אוכל,אך מי שקוטף את הפרי עלול ליפול ולהיפצע. הדבר הזה נכון לכל דבר טוב.

אך האם זה נכון גם לדברים לא טובים? לתת מכות, זה ברור שזה רע. אבל שבוע שעבר ראיתי ילדים משחקים בכדור במגרש ליד הכביש, הכדור עף לכיוון הכביש, ילד רץ אחריו, ואיזה מבוגר שעבר שם, תפס אותו ביד, וכאשר הילד ניסה לרוץ, הוא נתן לו סתירת לחי. באותו הרגע, הילד התחיל לבכות, אבל כבר לא ניסה להתפרץ לכביש המסוכן. הבנתי סטירת הלחי, שהוא בדרך כלל דבר מאוד לא טוב ולא יפה – הפעם הצילה את חייו של הילד.

כאשר צוחקים עלי, האם זה רק רע?  ואולי יש בזה גם טוב? הרי זה מחנך אותי לענווה. לדעת שאני לא מושלם.

והרי כל פעם בסוף תפילת שמונה עשרה אנו אומרים "ולמקללי נפשי תידום, ונפשי כעפר לכל תהיה". האם אני סתם אומר זאת, או שאני מתכוון לכך ברצינות? הרי זה לא חוכמה להגיד שאני פשוט ולא נעלב סתם, אבל כאשר מישהו מדבר אלי לא יפה, אני מתחיל לכעוס ולהיפגע. נכון, קל להגיד שאני לא אפגע ממי שצוחק או צועק עלי, אבל הרבה יותר קשה לא להיפגע, או להיפגע, אבל לא לענות ולא לריב ... אבל אם אצליח, אני באמת הופך להיות אדם הרבה יותר חזק, אדם השולט בעצמו, ולא נפגע סתם.

אם כן, אכן גם בדבר רע – אפשר למצוא טוב. ותמיד, אם נחפש דבר רע בתוך דבר טוב, גם נמצא.

בפרשותינו, אנו קוראים על דיני מצורע. צרעת זו מחלת עור מאוד לא נעימה, אך היא מופיעה גם בבגדים או הבתים.

יש הבדל גדול בין מצורע לצרעת הבית. חכמים מספרים לנו כי צרעת הבית נועדה לגלות מטמונים שאותם החביאו תושבי הארץ, לפני שבני ישראל כבשו את ארץ ישראל. למי שהקב"ה רצה לתת פרס כספי, היה עושה לו נגע צרעת בבית, ואז היה צריך להוציא את האבנים עם הנגע, וכל היה מגלה את המטמון שהחביאו. לעומת זאת, צרעת באדם -  היא תוצאה של רכילות, של אנשים המדברים דברים לא נכונים או לא טובים, ולכן קיבלו עונש – צרעת. העונש על הצרעת הוא לשבת מחוץ לעיר, לבד, וללמוד לא לדבר יותר מידי. כך שגם כאן אותה מחלה – הצרעת – יש סוג אחד שהוא טוב, וסוג אחר שהוא רע. אבל האם צרעת הבית היא תמיד טובה, וצרעת הגוף היא תמיד רעה?  אני מאמין שלא! אדם המקבל כסף רב בהפתעה, עלול פעמים רבות להפסיד. הוא מנצל את הכסף לדברים לא טובים, לקניית סיגריות או משקאות חריפים, מתחיל להשתכר, וכל חייו נהרסים.

לעומתו – יש מי שמקבל את צרעת הגוף, ובמקום להיפגע שצוחקים עלי או כועסים עלי, אני לומד שלא להיפגע, לא להגיב, וכך אני נעשה אדם חזק יותר ורציני יותר. כך שאני הרווחתי, ולא נפגעתי.

בשני המקרים  זה תלוי בי, האם אלמד להשתפר, גם אם לשם כך אני צריך לקחת את הדבר שנראה רע – הכעס שפגעו בי, ולהפוך אותו לחוזקה – להיות שקט, לא לכעוס  על כל אחד. אלא להפוך לאדם הרבה יותר טוב.

בעקבות יום העצמאות!

לשמוח בלי לשכוח!

 אני ממש לא מבין, רק לפני חצי שעה כולם בכו והיו מאוד עצובים, ברדיו השמיעו מוזיקה עצובה ושקטה, ברחוב הייתה מן דממה עצובה, ההורים נסעו לבתי קברות, לאזכרה של חברים או קרובי משפחה שנהרגו במלחמות או פיגועי טרור. גם אני וחברי הלכנו לבית הקברות להיזכר בחברתנו נעם שנרצחה ע"י מחבל בכביש 6. גם לנו, הילדים זה יום עצוב. ורק הגיע הערב, מסתיים לו יום הזיכרון, וכולם מתחילים לחגוג, מסיבות, תפילות חגיגיות, בבוקר קמים יוצאים לטיולים ופיקניקים (כמובן לאחר תפילת שחרית חגיגית). קשה לי לעבור מהעצב לשמחה. למה עשו אותם יחד? למה לא נתנו כמה ימים הפסקה, שנירגע מזיכרון ההרוגים והנרצחים?

אבל זו האמת, נכון הוא לחגוג את יום העצמאות מיד בסיום יום הזיכרון.

כאשר אנו מקבלים דבר במתנה, סתם כך, בלי סיבה, בלי שביקשנו אותו, בלי שהתאמצנו לקבל אותו, והוא מתקלקל או נעלם לנו, איננו כואבים כל כך, הרי סתם קיבלנו, ואין לנו את החפץ. אבל כאשר אנו עובדים קשה, לומדים למבחן מאוד, ואז, בתור פרס, ההורים קונים לנו מתנה, אנו אוהבים אותה, הרי כל כך קשה עבדנו בשבילה, ועכשיו היא נעלמה או נשברה? אז בשביל מה עבדנו כל כך קשה? כמו ההפתעה, כך היא המדינה. אנו עובדים קשה כדי שתהיה לנו את מדינת ישראל, רבים רוצים להשמיד אותנו, לפגוע באנשים וילדים שלא עשו כלום. חיילים רבים מסכנים יום יום את חייהם כדי שמחבלים לא יצליחו לעשות פיגועים, חיילים רבים נלחמו, נפצעו ואף נהרגו כדי להגן על גבול הדרום, הם ומשפחותיהם שילמו מחיר יקר כדי שלנו תהיה מדינה, ושנוכל ללכת ברחובות ללא פחד. רק כאשר נזכור כל זאת, רק כאשר נתמוך בכל משפחות השכול, ונזכור כי את המדינה לא קיבלנו סתם במתנה, נוכל לשמוח שיש לנו אותה, ונשמור עליה.

חידה בפרשה.

חידון על פרשות השבוע.

1.      מתי סופרים פי שנים על בנות מאשר על בנים?       (י"ב 2 – 5).

2.       אם הכל לא בסדר, אז הכל בסדר. מתי? (י"ג 13).

3.      מתי זה לא טוב להיות גי'נגי'? (י"ג 30).

4.      האם קרחת זו מחלה או לא? (י"ג 40).

5.      יש לי מצווה להזהיר שלא יגעו בי. מי אני? (י"ג 45).

6.      איזו ציפור הייתה צבועה בצבע אדום? (י"ד 6).

      7. מתי מפנים את הבית? (י"ד 36).