מה נלמד מפרשת השבוע – פרשות אחרי מות קדושים?

אני ממש לא יודע מה לעשות. מה עושים כאשר יש שני דברים חשובים, מאוד חשובים, אבל אי אפשר לעשות אותם יחד. אז מה עושים? נכון, יש פתרון קל, אם אי אפשר לעשות אותם יחד, אז נעשה אותם אחד אחרי השני. אבל לא תמיד זה אפשרי. למשל אם יש לי שיעורי בית, ואני צריך לצאת מהבית עוד 10 דקות, ואז אמא מבקשת כי אסדר את החדר, כי היא לא רוצה בית לא מסודר כל הבוקר עד שאחזור מבית הספר, ובעשר דקות, לא אוכל להספיק את שני הדברים יחד. מה עושים אז? אני רוצה להיות בסדר לכולם, חשוב להכין את שיעורי הבית, אך יש מצווה לשמוע בקול אמא. (אם אגיד את האמת, הרי הייתה לי אפשרות למנוע את הבעיה, פשוט לא להשאיר שיעורי בית לרגע האחרון – לבוקר עשר דקות לפני שאני צריך ללכת לבית הספר, אבל זה קרה לי ...).

החלטתי לספר לאמא את ההתלבטות שלי. היא ענתה כי הפעם עדיף שאכין את שיעורי הבית, והוסיפה כמובן שבפעם הבאה אסיים שיעורי בית ביום לפני כן...

אבל מה עושים כאשר התורה מצווה אותי דבר אחד, ואחר מצווה אותי דבר אחר? ומה קורה כאשר התורה מצווה אותי לשמוע בקול מישהו, והוא מצווה אותי לעשות דבר שכתוב בתורה שאסור לעשות אותו?

מה אעשה כאשר אמא אומרת לי לעזור בבית, ואני צריך ללכת עכשיו לתפילה? הרי שני הדברים הם מצווה? להתפלל וכיבוד הורים, הרי שניהם מצוות חשובות, איך אוכל להחליט מי מהם חשובה יותר? סיפרתי זאת לחבר שלי, והוא לא הבין בכלל מה הבעיה שלי? "אז תגיד לאמא שאתה לא יכול לעזור, כי יש עכשיו תפילה, וזהו" הוא אמר.

החבר הטוב שלי לא ידע עד כמה הוא הכאיב לי. פרצתי בבכי, והוא כלל לא הבין מה קרה. "מה קרה? מה אמרתי?" הוא שאל. "בטח! לך זה קל!" אמרתי. "אמא שלך שמחה שאתה הולך להתפלל, וזה הרבה יותר חשוב לה מזה שתעזור לה עכשיו. אבל אני לומד איתך בבית ספר דתי, אבל אמא שלי לא כל כך מאמינה בצורך להתפלל. היא תמיד אומרת שבמקום לבקש עזרה מהקב"ה בתפילה, יותר טוב שאתאמץ בעצמי כדי להצליח. אם אגיד לה שאני לא עוזר כדי ללכת להתפלל – היא תכעס. אז מה אעשה? הרי אסור להרגיז את אמא, זו אחת מהמצוות בעשרת הדיברות "כבד את אביך ואת אימך". אך יש גם מצווה להתפלל!". חברי הסתכל עלי, ואמר לי כי אין מה לעשות, אבל יש סדרי עדיפויות מה לעשות קודם ומה אחר כך. "ומי שקובע מה קודם" הוא הוסיף "זה הקב"ה – בתורה, וחכמים המסבירים את התורה.

את הדבר אנו לומדים מפרשת השבוע. בפרשת קדושים נאמר "איש אמו ואביו תראו, ואת שבתותי תשמורו, אני ה' ". עלינו ללמוד כי כאשר ישנה התנגשות בין מצווה של הקב"ה ובין בקשה של ההורים, השבת קודמת. חובתי לא להסכים לחלל את השבת, גם אם בגלל זה הורי יכעסו עלי. השבת חשובה יותר מכיבוד הורים. וזה כלל לא משנה מה נראה לי יותר חשוב, השבת או כיבוד הורים. כי התורה וחכמים קבעו כי מצוות שבת חשובה יותר מכיבוד הורים. מה שהתורה קבעה – זה מה שצריך לעשות!".

"חכם, זה קל לדבר! נראה אותך עומד מול אמא כועסת, ועוד מסביר לה כי התפילה שנראית לה בכלל לא חשובה, בגללה אתה לא מוכן לעזור לה. הרי זה רק ירגיז אותה יותר, ובטח שלא תסכים שאלך!" אמרתי.

"אולי ננסה לדבר איתה בשקט, ונסביר לה כי לנו מאוד חשוב להתפלל, ואחרי התפילה תעזור כל מה שהיא מבקשת" ענה לי חברי. הלכנו ביחד לאמא שלי. היא ראתה את עיני הדומעות. אמא שאלה אותי מה קרה. חברי סיפר לה הכל, את כל השיחה בננו. אמא חיבקה אותי, ואמרה "אם לך זה כל כך חשוב, אסכים שתלך. אבל תחזור מיד ותעזור". חיבקתי את אמא ואמרתי שאשתדל לעזור אחר כך. אכן הקב"ה עזר, והתפללתי, ואחר כך עזרתי! תודה לאל!!!

   שבת שלום!!!  יהודה – רב בית הספר.

מה נלמד מפרשת השבוע – פרשות תזריע מצורע?

"האם מים זה דבר חשוב?" שאלה אותנו המורה. "ברור שכן!" ענינו במקהלה. "בלי מים לא יהיה לנו מים לשתות, עם מה לשטוף כלים, לא נוכל לגדל ירקות ופרות, אנחנו והחיות נמות בצמא. וחוץ מזה, איך נתרחץ? האם לא תהיה בריכת שחיה? האם בנחלים לא יהיו מים? ברור שזה נורא!".

"אבל האם תמיד המים חשובים? האם הם לא עלולים לפגוע?" שאלה המורה. חשבתי לעצמי, הרי באמת המים גם פוגעים. כל שנה אנשים טובעים בבריכות השחיה, בחוף הים. בגשם חזק, שכונות שלמות הוצפו באשדוד, תל אביב ועוד, סבתא שלי החליקה בבית על הרצפה הרטובה, והיא שכבה בבית חולים זמן רב. חבר שלי רכב על אופנים, נכנס לתוך שלולית, החליק, נפל ונפצע בראשו. עד היום הוא ממש סובל מכאבי ראש וגב. בעצם ... לא תמיד המים הם דבר טוב, למרות שזה ברור כי בלי המים העולם לא יכול להתקיים.

"המים חשובים, אבל גם מסוכנים!" אמרתי למורה, וחזרתי על כל מה שחשבתי. על הטביעות בים ובבריכה וכל השאר.

הילדים הופתעו מדברי, אך בסוף הם הודו שאני צודק. ובעצם מים זה דבר טוב,אך עלול להיות גם דבר רע.

"האם יש דבר שהוא טוב לגמרי? דבר שאין בו שום דבר רע?" שאלתי את המורה.  "הרי כל דבר עלול להזיק? גם מכונית, יכולה לקחת אותנו, ובאותה מידה גם עלולה לפגוע בנו בתאונת דרכים. עץ פרי נותן לנו אוכל,אך מי שקוטף את הפרי עלול ליפול ולהיפצע. הדבר הזה נכון לכל דבר טוב.

אך האם זה נכון גם לדברים לא טובים? לתת מכות, זה ברור שזה רע. אבל שבוע שעבר ראיתי ילדים משחקים בכדור במגרש ליד הכביש, הכדור עף לכיוון הכביש, ילד רץ אחריו, ואיזה מבוגר שעבר שם, תפס אותו ביד, וכאשר הילד ניסה לרוץ, הוא נתן לו סתירת לחי. באותו הרגע, הילד התחיל לבכות, אבל כבר לא ניסה להתפרץ לכביש המסוכן. הבנתי סטירת הלחי, שהוא בדרך כלל דבר מאוד לא טוב ולא יפה – הפעם הצילה את חייו של הילד.

כאשר צוחקים עלי, האם זה רק רע?  ואולי יש בזה גם טוב? הרי זה מחנך אותי לענווה. לדעת שאני לא מושלם.

והרי כל פעם בסוף תפילת שמונה עשרה אנו אומרים "ולמקללי נפשי תידום, ונפשי כעפר לכל תהיה". האם אני סתם אומר זאת, או שאני מתכוון לכך ברצינות? הרי זה לא חוכמה להגיד שאני פשוט ולא נעלב סתם, אבל כאשר מישהו מדבר אלי לא יפה, אני מתחיל לכעוס ולהיפגע. נכון, קל להגיד שאני לא אפגע ממי שצוחק או צועק עלי, אבל הרבה יותר קשה לא להיפגע, או להיפגע, אבל לא לענות ולא לריב ... אבל אם אצליח, אני באמת הופך להיות אדם הרבה יותר חזק, אדם השולט בעצמו, ולא נפגע סתם.

אם כן, אכן גם בדבר רע – אפשר למצוא טוב. ותמיד, אם נחפש דבר רע בתוך דבר טוב, גם נמצא.

בפרשותינו, אנו קוראים על דיני מצורע. צרעת זו מחלת עור מאוד לא נעימה, אך היא מופיעה גם בבגדים או הבתים.

יש הבדל גדול בין מצורע לצרעת הבית. חכמים מספרים לנו כי צרעת הבית נועדה לגלות מטמונים שאותם החביאו תושבי הארץ, לפני שבני ישראל כבשו את ארץ ישראל. למי שהקב"ה רצה לתת פרס כספי, היה עושה לו נגע צרעת בבית, ואז היה צריך להוציא את האבנים עם הנגע, וכל היה מגלה את המטמון שהחביאו. לעומת זאת, צרעת באדם -  היא תוצאה של רכילות, של אנשים המדברים דברים לא נכונים או לא טובים, ולכן קיבלו עונש – צרעת. העונש על הצרעת הוא לשבת מחוץ לעיר, לבד, וללמוד לא לדבר יותר מידי. כך שגם כאן אותה מחלה – הצרעת – יש סוג אחד שהוא טוב, וסוג אחר שהוא רע. אבל האם צרעת הבית היא תמיד טובה, וצרעת הגוף היא תמיד רעה?  אני מאמין שלא! אדם המקבל כסף רב בהפתעה, עלול פעמים רבות להפסיד. הוא מנצל את הכסף לדברים לא טובים, לקניית סיגריות או משקאות חריפים, מתחיל להשתכר, וכל חייו נהרסים.

לעומתו – יש מי שמקבל את צרעת הגוף, ובמקום להיפגע שצוחקים עלי או כועסים עלי, אני לומד שלא להיפגע, לא להגיב, וכך אני נעשה אדם חזק יותר ורציני יותר. כך שאני הרווחתי, ולא נפגעתי.

בשני המקרים  זה תלוי בי, האם אלמד להשתפר, גם אם לשם כך אני צריך לקחת את הדבר שנראה רע – הכעס שפגעו בי, ולהפוך אותו לחוזקה – להיות שקט, לא לכעוס  על כל אחד. אלא להפוך לאדם הרבה יותר טוב.

בעקבות יום העצמאות!

לשמוח בלי לשכוח!

 אני ממש לא מבין, רק לפני חצי שעה כולם בכו והיו מאוד עצובים, ברדיו השמיעו מוזיקה עצובה ושקטה, ברחוב הייתה מן דממה עצובה, ההורים נסעו לבתי קברות, לאזכרה של חברים או קרובי משפחה שנהרגו במלחמות או פיגועי טרור. גם אני וחברי הלכנו לבית הקברות להיזכר בחברתנו נעם שנרצחה ע"י מחבל בכביש 6. גם לנו, הילדים זה יום עצוב. ורק הגיע הערב, מסתיים לו יום הזיכרון, וכולם מתחילים לחגוג, מסיבות, תפילות חגיגיות, בבוקר קמים יוצאים לטיולים ופיקניקים (כמובן לאחר תפילת שחרית חגיגית). קשה לי לעבור מהעצב לשמחה. למה עשו אותם יחד? למה לא נתנו כמה ימים הפסקה, שנירגע מזיכרון ההרוגים והנרצחים?

אבל זו האמת, נכון הוא לחגוג את יום העצמאות מיד בסיום יום הזיכרון.

כאשר אנו מקבלים דבר במתנה, סתם כך, בלי סיבה, בלי שביקשנו אותו, בלי שהתאמצנו לקבל אותו, והוא מתקלקל או נעלם לנו, איננו כואבים כל כך, הרי סתם קיבלנו, ואין לנו את החפץ. אבל כאשר אנו עובדים קשה, לומדים למבחן מאוד, ואז, בתור פרס, ההורים קונים לנו מתנה, אנו אוהבים אותה, הרי כל כך קשה עבדנו בשבילה, ועכשיו היא נעלמה או נשברה? אז בשביל מה עבדנו כל כך קשה? כמו ההפתעה, כך היא המדינה. אנו עובדים קשה כדי שתהיה לנו את מדינת ישראל, רבים רוצים להשמיד אותנו, לפגוע באנשים וילדים שלא עשו כלום. חיילים רבים מסכנים יום יום את חייהם כדי שמחבלים לא יצליחו לעשות פיגועים, חיילים רבים נלחמו, נפצעו ואף נהרגו כדי להגן על גבול הדרום, הם ומשפחותיהם שילמו מחיר יקר כדי שלנו תהיה מדינה, ושנוכל ללכת ברחובות ללא פחד. רק כאשר נזכור כל זאת, רק כאשר נתמוך בכל משפחות השכול, ונזכור כי את המדינה לא קיבלנו סתם במתנה, נוכל לשמוח שיש לנו אותה, ונשמור עליה.

חידה בפרשה.

חידון על פרשות השבוע.

1.      מתי סופרים פי שנים על בנות מאשר על בנים?       (י"ב 2 – 5).

2.       אם הכל לא בסדר, אז הכל בסדר. מתי? (י"ג 13).

3.      מתי זה לא טוב להיות גי'נגי'? (י"ג 30).

4.      האם קרחת זו מחלה או לא? (י"ג 40).

5.      יש לי מצווה להזהיר שלא יגעו בי. מי אני? (י"ג 45).

6.      איזו ציפור הייתה צבועה בצבע אדום? (י"ד 6).

      7. מתי מפנים את הבית? (י"ד 36).

מה נלמד מפרשת השבוע – פרשת תולדות?

תמיד חלמתי על ילדים. תמיד רציתי שיהיו לי ילדים טובים. חכתי הרבה שנים. התפללתי לקב"ה שייתן לנו ילדים, גם אישתי עמדה והתפללה לילדים. הקב"ה שמע את תפילותינו, וזכינו לתאומים. קראנו להם יעקב ועשיו.

חשבתי כמה נפלא יהיה לראות את הילדים גדלים ביחד. אני יודע, הם תאומים, אבל ממש לא זהים. אחד נולד חלק, והשני שעיר. אישתי סיפרה לי כי כבר בזמן ההריון, כל פעם שעברה ליד מקום שלמדו תורה בקול, איזה תינוק רצה לצאת החוצה. הבנתי כי הוא רוצה ללמוד תורה. כמה נפלא, כבר בגיל כזה הוא רוצה ללמוד תורה! אבל למה היא סיפרה לי שהוא גם מבקש לצאת החוצה כאשר היא עוברת ליד מקום שעובדים בו לפסלים. הוא לא יודע שזה לא אותו הדבר?! אבל אשתי הרגיע אותי! היא התפללה לקב"ה, והקב"ה אמר לה כי יש לנו תאומים. אחד רוצה ללמוד תורה, והשני ...

הם נולדו. ראיתי שני ילדים שונים. אחד שיושב כל היום ולומד תורה, והשני שכל היום משחק בחוץ. יוצא לצוד, בונה דברים, מסתובב בלי לפחד בכל מקום, אוהב כסף, בקיצור ילד שנראה שידע להסתדר טוב בחיים. אך מה נעשה עם הילד השני, שרק לומד תורה, שלא רוצה ללמוד מקצוע, שלא רוצה לעבוד. איך הוא יחיה? מהיכן יהיה לו אוכל? אני לא דואג! הרי לשם כך הקב"ה נתן לי תאומים. הם יחיו יחד, יעזרו אחד לשני. אחד ישב וילמד, ואחיו ידאג לו לאוכל, בגדים, וכל מה שצריך. את השכר שלהם הם יחלקו. כמה נפלא. בשביל זה יש אחים. כדי שאחד יעזור לשני.

אבל אישתי חשבה ממש אחרת. היא הבינה כי אני טועה! היא טענה כי האחים התאומים ממש לא חברים. הם לא אחים שיעזרו אחד לשני, אלא אחים שאחד מהם מוכן לעשות הכל כדי לקבל הכל! האח שרוצה ללמוד תורה, אותו לא מעניין כלום! תנו לא לשבת וללמוד תורה, קצת אוכל פשוט, בגד אחד, והוא מאושר!

אבל השני ממש לא מסתפק במועט. הוא רוצה לקבל הכל, את כל הכסף של ההורים כאשר הם ימותו, את כל הרכוש שלהם, לא להשאיר לאח כלום!

כמה התווכחתי עם אשתי. כמה התפללתי לקב"ה שיעשה שאכן האחים התאומים יעזרו אחד לשני, במקום לריב אחד עם השני. עד ימי האחרונים, כאשר הרגשתי כי אני הולך למות, עדיין האמנתי כי אני צודק. אבל אז, בזמן שרציתי לברך את שני ילדי לפני מותי, תכננתי לברך כל אחד במה שמתאים לו. הראשון שילמד תורה, והשני שיהיה עשיר וחזק, כדי שיוכל לעזור לאח הלומד תורה. אבל אז אשתי סידרה אותי, ודאגה כי הבן הצדיק שאוהב ללמוד תורה יקבל את הברכה להיות עשיר וחזק. פשוט כי היא ידעה שהאח החזק, לא יעזור לאח הלומד תורה. חייבים לדאוג לאח הלומד תורה שיסתדר לבד!!! ולכן שלחה אותו לקבל ברכה להיות עשיר וחזק. את האח החזק היא לא רצתה לברך, הוא כבר חזק, והוא ינצל את הכוח שלו לריב אם האח החלש, לקחת לאח החלש הכל. לא מגיע לו ברכה! אכן רק אז, כאשר גיליתי שהבן הצדיק קיבל את הברכה להיות עשיר וחזק. וזה נודע גם לאח החזק. האח החזק זעק וכעס. הוא רוצה הכל, הוא לא מוכן לוותר על הברכה. הוא כבר מתכנן לרצוח את האח הצדיק. אז הבנתי כי אשתי צדקה כל השנים. ולכן אמרתי כי למרות שהאח הצדיק קיבל את הברכות במרמה,  אני מודה שטעיתי, ואני מברך את האח הצדיק בכל מה שברכתי אותו. ועכשיו, קראו את הפרשה. האם אכן אתם מבינים למה רבקה אמרה ליעקב לרמות את אבא?  (אבא = יצחק. אמא  = רבקה, הילד הצדיק = יעקב. והילד הרשע = עשיו).

מה נלמד מפרשת השבוע – פרשת חיי שרה?

"אני פשוט לא רוצה להצליח! הרי אם אצליח, אני אפסיד! דווקא אם לא אצליח, יש לי סיכוי לקבל מה שאני רוצה! כדאי לי לנסות להצליח? ברור שלא!

אבל סומכים עלי. נתנו לי אחריות גדולה. מאמינים בי, מאמינים שדווקא אני אצליח. איך אעשה את זה להם?

קיבלתי הוראה ליצר מכשיר שיוכל להכין אוכל לבד, אני יודע איך להכין מכשיר כזה. אני מסוגל לעשות שהוא יעבוד טוב, והאוכל יצא במהירות וטעים!

אבל אם אבנה את המכשיר, כבר לא יצטרכו אותי בתור טבח. כבר לא יצטרכו אדם שיכין אוכל, כי המכשיר יעשה זאת במקום בן אדם, במקומי!

אבל איך אגיד לא? הרי אני יודע כי רק אם אבנה מכשר כזה, הרבה אנשים יקבלו אוכל. הרבה יותר אנשים ייהנו מהאוכל אם אבנה את המכשיר, כי לי לבד לוקח הרבה זמן לבשל, ואני לא מסוגל להכין כל כך הרבה אוכל לכל כך הרבה אנשים!

אז מה יותר חשוב? מה שטוב לי, ואז לא אסכים להכין את המכשיר, או מה שטוב לציבור, להרבה אנשים?

אין ברירה, יותר חשוב לעזור להרבה אנשים, מאשר לעזור רק לעצמי! אני אבנה את המכונה!!! האם תהיה לי אחר כך עבודה? זה לא משנה! אני אסתדר בע"ה.

התחלתי לבנות את המכשיר. הכנתי מכונה ששוקלת לבד את האוכל, מערבל שלוקח את החומרים שנשפכו  לקערה, ומערבב אותם בקערה.בחלק אחר של המכשיר, בניתי מכשיר שמכניסים לתוכו ירקות לא מקולפים, כמו תפוח אדמה או בטטות, והמכשיר מקלף אותם במהירות. המכשיר החדש כבר היה מוכן. היה לי מאוד קשה. מצד אחד באמת שמחתי כי עזרתי להרבה אנשים, וגם זה כיף להצליח במשימה, להגיד לכולם "הצלחתי לבנות!". אבל מצד שני, כבר לא צריכים אותי, כבר לא צריכים שאכין אוכל, המכשיר עושה זאת יותר זול ויותר מהר!

מה תעשו במקומי? תחשבו על עצמכם, או על כולם?

בואו ונבדוק מה עשה אליעזר העבד של אברהם?

יצחק – הבן הצדיק והטוב של אברהם כבר גדול. לאליעזר יש בנות שיכולות להתחתן עם יצחק. אליעזר מבין כי אם הבת שלו תתחתן עם יצחק, הוא כבר לא יהיה רק עבד. הוא יחשב לאדם חשוב. הוא יזכה לירושה גדולה לאחר מות אברהם. אליעזר מאוד רוצה שהבת שלו תתחתן עם יצחק. אבל אברהם חושב אחרת. אברהם שולח אותו לחפש כלה ממשפחת אברהם. להביא את הכלה לארץ. אליעזר עומד באותה שאלה, מה לעשות? מה שטוב לי, ולהגיד שלא מצאתי כלה, ואז הבת שלי תתחתן עם יצחק? או לשמוע בקול אברהם. כי אם אברהם חושב שיותר טוב שיצחק יחתן דווקא בארץ ודווקא עם  קרובת משפחה, ברור שאברהם לא עושה את זה בשביל עצמו. כי הרי אברהם מנסה כל חייו לעזור לכולם. אברהם רוצה שיצחק יתחתן עם כלה שביחד הם יוכלו לעזור לכל העולם, הם ביחד ימשיכו לבנות את ההתחלה של עם ישראל.

אליעזר מאוד רוצה שהבת שלו תתחתן עם יצחק, אבל עושה את מה שחשוב כל העולם, מוצא כלה ליצחק – את רבקה.

אכן, אסור לנו לחשוב בעיקר על מה שטוב לנו. חשוב יותר לחשוב איך אפשר לעזור לכל עם ישראל. והקב"ה יעזור לנו!